החלטה
מבוא
בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 5,703,313 ₪.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת סיפקה לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מוצרים מתכלים למדפסות מתוצרת חברת HP העולמית. עקב כך נוצר חוב של הנתבעת, בגין ארבע הזמנות של מוצרים, כמפורט בס' 10 ו- 12 לתביעה, שבוצעו החל ביום 19.8.2008 וכלה ביום 4.9.2008. החוב טרם נפרע, ומכאן התביעה.
התביעה הוגשה גם נגד מנהלה של הנתבעת, הוא הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").
הנתבעים ביקשו רשות להתגונן.
לאחר שהנתבע נחקר על תצהירו, הסכימה התובעת שתינתן לנתבע רשות להתגונן לגבי מלוא סכום התביעה, ולנתבעת תינתן רשות להתגונן לגבי סך של 159,099 ₪, בגין העילה המפורטת בס' 78 לבקשת הרשות להתגונן. בהתאם לכך ניתנה רשות חלקית להתגונן, כמוסכם.
נותרה על הפרק השאלה האם יש מקום ליתן לנתבעת רשות להתגונן לגבי יתרת סכום התביעה. בענין זה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
טענת ההגנה של הנתבעת היא טענת קיזוז. על פי הטענה, התובעת גרמה לנתבעת נזק כבד המסתכם בסכום של 20,486,916 ₪ אותו היא מבקשת לקזז כנגד סכום התביעה. נזק זה נובע מכך שהתובעת, אשר הנתבעת שימשה משווק של מוצריה בישראל, החליטה יום אחד שאין לה עוד צורך בשירותיה של הנתבעת ועל כן, בהעדר זכות חוזית לסיים את הסכם ההפצה על אתר, העדיפה לנקוט בשורה של פעולות כלפי הנתבעת, שכל מטרתן היא להפוך את המשך ההתקשרות עם התובעת לבלתי כדאי. לשם כך נקטה התובעת, כך טוענת הנתבעת, במספר מהלכים: היא העבירה את רשימת הלקוחות של הנתבעת למתחריה, היא הפיצה שמועות זדוניות על מעמדה הזמני בלבד של הנתבעת כמשווקת של מוצריה, היא הפלתה את הנתבעת לרעה ביחס למתחריה, היא שידלה לקוחות של הנתבעת לעבור למתחריה ואף נתנה למתחרים הטבות כספיות לשם כך, ולבסוף, היא העלתה את יעדי הרכישה של הנתבעת כתנאי לקבלת הנחות, באופן שהיעדים היו בלתי אפשריים. מעשים אלה של התובעת, כך טוענת הנתבעת, גרמו לנתבעת לאבד לקוחות ועסקאות, ועקב כך נגרמה ירידה חדה ברווחיה. אובדן הרווחים בין השנים 2007- 2009 מסתכם בסכום של 20,486,916 ₪, הוא הסכום אותו מבקשת הנתבעת לקזז כנגד התביעה נגדה.
דיון
הנתבעת אינה כופרת בחוב הכספי הנובע מן המוצרים שסופקו לה על ידי התובעת. יחד עם זאת, הנתבעת טוענת כי נגד חוב זה עומדת לה טענת קיזוז על סך של 20,486,916 ₪. אין חולק כי הסכום אותו מבקשת הנתבעת לקזז איננו סכום קצוב, אלא מדובר בסכום הטעון שומה והערכה, שכן יש להעריך ולקבוע מהו סכום הנזק שגרמה התובעת לנתבעת, אם אכן בסופו של יום תוכיח הנתבעת את טענותיה נגד התובעת. אין חולק שלא מדובר בחישוב אריתמטי גרידא, שהרי הגם שאובדן הרווחים הנטען הוא תולדה של חישוב אריתמטי פשוט, הרי ששאלת הקשר הסיבתי בין ירידת הרווחים לבין המעשים המיוחסים לתובעת, היא זו שמחייבת שומה והערכה.
ס' 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 קובע:
"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."
הואיל ובמקרה דנן החיוב הנטען על ידי הנתבעת איננו חיוב קצוב, הרי שרק אם ישנה עסקה אחת בין התובעת לנתבעת, הוא ניתן לקיזוז כנגד חובה הכספי של הנתבעת.
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי למרות שבין הצדדים ישנו הסכם מסגרת, ואילו המוצרים סופקו לה במסגרת ארבע הזמנות, הרי שיש לראות במערכת היחסים בינה לבין התובעת משום עסקה אחת, ולכל הפחות, עסקה אחת שפוצלה למשלוחי סחורה שונים, וממילא, יש לאפשר לה להתגונן בטענת קיזוז למרות שהחיוב אותו מבוקש לקזז איננו קצוב.
מנגד, התובעת טוענת כי אין המדובר בעסקה אחת, אלא יש לראות בכל משלוח סחורה משום עסקת מכר עצמאית, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העסקית, מהסכם המסגרת.
זוהי איפוא המחלוקת הטעונה הכרעה כעת.
פסק הדין המנחה בסוגייה של קיזוז חיוב בלתי קצוב בגין טענות הקשורות להסכם מסגרת בין יצרן לסוכנו הוא ע"א 725/87 חברת ביר טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס, פ"ד מד(1) 177. באותו ענין היה מדובר בחברה לייצור שמני מאכל, אשר סיפקה שמנים לסוכנת שלה. החוב בגין הסחורה לא היה שנוי במחלוקת, אך הסוכנת טענה כי היצרן הפר את הסכם הסוכנות בכך שהפסיק לספק לה סחורה ואף פנה לסוכנים מתחרים. עקב כך נגרם לסוכנת נזק של פגיעה במוניטין ואובדן רווח. בית המשפט העליון דחה את טענת הקיזוז של הסוכנת וקבע:
"השאלה היא, על-כן, אם יש לראות את החיובים, שאינם קצובים, אותם מבקשת המערערת לקזז, כנובעים מעיסקה אחת. בע"א 377/82 ... מובאים, בהסכמה, דבריו של ז' צלטנר בספרו דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, כרך א, תשל"ד) 169, כי המונח "עיסקה" הינו "מצב עובדתי-מסחרי, היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות". מן הראוי להוסיף את שנאמר שם, כי הדיבור "עיסקה" "אינו מתייחס למושג משפטי, דוגמת הביטוי 'עילה'... יש, איפוא, להבחין בין עיסקה ועילה, ונראה שהמחוקק רצה להגביל את אפשרות הקיזוז". פירוש זה ל"עיסקה" מביאנו לפירושה של "עיסקה אחת". זו תהא, על כן, עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם. בעניין דנא קיים "הסכם מסגרת" כללי בין הצדדים על היות המערערת סוכנת לשיווק מוצריה של המשיבה. במסגרת זו סיפקה מדי פעם המשיבה למערערת מתוצרתה. כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עיסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העסקית, מהסכם הסוכנות, ואין המדובר "בעיסקה, שפוצלה למשלוחי סחורה שונים" (ראה ע"א 82/81 ...) ..."
הנתבעת טוענת כי נמתחה ברבות השנים ביקורת על הלכת ע"א 725/87 הנ"ל. דא עקא, גם אם אכן ניתן למצוא מעת לעת דברי ביקורת על הלכה זו, היא עדיין ההלכה הנוהגת, כל זמן שלא בוטלה.